ריקודים סלוניים או לטיניים? המדריך המקיף להבדלים בין סגנונות הריקוד
ריקודים סלוניים או לטיניים?
המדריך המקיף להבדלים בין סגנונות הריקוד
עולם הריקוד הסלוני והלטיני הוא עולם עשיר ומגוון, מלא בתנועה, קצב וסיפורים תרבותיים. בין אם אתם רק מתחילים את צעדיכם הראשונים על רחבת הריקודים או שאתם רקדנים מנוסים, הבנת ההבדלים בין שני סגנונות הריקוד המרכזיים הללו יכולה להעשיר את חווית הריקוד שלכם ולהעמיק את הערכתכם לאמנות התנועה. במאמר זה, נצלול לעומק ההבדלים בין הריקודים הסלוניים לריקודים הלטיניים, תוך התייחסות לטכניקה, תרבות, לבוש, נעליים ומקצבים, וכמובן, נתייחס גם לריקוד הסלסה הפופולרי.
מבט כללי: שני עולמות שונים
בעוד ששני הסגנונות חולקים את הבסיס של ריקוד בזוגות, הם מתפתחים משורשים תרבותיים שונים ומתאפיינים בסגנונות תנועה, מוזיקה ואווירה ייחודיים. הריקודים הסלוניים, המכונים גם ריקודי "סטנדרט" או "מודרניים", מתאפיינים לרוב באלגנטיות, זרימה ותנועות גדולות על הרחבה. לעומתם, הריקודים הלטיניים הם לרוב אנרגטיים יותר, מקצביים ומבטאים יותר את האופי האישי של הרקדנים. הסלסה, כריקוד לטיני פופולרי, משלבת אלמנטים רבים מהמאפיינים הללו.
הטכניקה: דיוק מול תשוקה
טכניקה כללית:
יציבה: בריקודים הסלוניים, הדגש הוא על יציבה זקופה ואלגנטית, עם מסגרת גוף חזקה המאפשרת חיבור יציב בין בני הזוג. בריקודים הלטיניים, היציבה יכולה להיות יותר משוחררת וגמישה, עם דגש על תנועות האגן והגוף. בסלסה, יש גמישות רבה ביציבה, בהתאם לסגנון הספציפי (לדוגמה, סגנון קובני יותר מעוגל, וסגנון LA יותר זקוף).
תנועה: התנועות בריקודים הסלוניים הן לרוב גדולות וזורמות, עם מעברים חלקים ודגש על הרמוניה בין בני הזוג. בריקודים הלטיניים, התנועות יכולות להיות חדות יותר, אנרגטיות וממוקדות יותר בקצב ובביטוי אישי. בסלסה, התנועות הן לרוב זורמות אך גם יכולות להיות חדות ומודגשות, עם דגש על תנועות האגן והכתפיים.
חיבור: בריקודים הסלוניים, החיבור בין בני הזוג הוא לרוב צמוד ומתמיד, דרך מסגרת הגוף והידיים. בריקודים הלטיניים, החיבור יכול להשתנות, עם רגעים של אחיזה סגורה-אחיזה פתוחה וקטעים של תנועה עצמאית ללא אחיזה בכלל . בסלסה למשל, החיבור משתנה בין אחיזה קרובה לתנועה עצמאית ("Shines").
עבודת רגליים: בריקודים הסלוניים, לעיתים קרובות מתחילים את הצעד עם העקב ואז עוברים לכרית כף הרגל (בעיקר בריקודים כמו ואלס ופוקסטרוט), מה שיוצר תנועה חלקה ומתמשכת. בריקודים הלטיניים, עבודת הרגליים מגוונת יותר, ולעיתים קרובות מתחילים את הצעד עם כרית כף הרגל ואז לעקב (Ball-Flat), עם דגש על העברת משקל ותנועת "קובנית". בסלסה, הצעד הבסיסי הוא לרוב על כרית כף הרגל, עם דגש על שמירת קצב ה"קלאווה" (Clave).
טכניקה פרטנית לפי ריקוד:
ריקודים סלוניים (סטנדרט):
-ואלס אנגלי: מתאפיין בתנועה עולה ויורדת ("Rise and Fall"), בתנועות חלקות וזורמות ובקצב שלושה רבעים.
-טנגו: תנועות חדות וקצביות, מרכז כובד נמוך, ללא תנועת עליה וירידה (בסגנון הבינלאומי).
-פוקסטרוט: תנועה חלקה ומתמשכת עם קצב משתנה (צעדים איטיים ומהירים).
קוויקסטפ: תנועות מהירות וקלילות, כולל קפיצות ודילוגים.
ואלס וינאי: ריקוד מהיר עם סיבובים מתמשכים ימינה ושמאלה.
ריקודים לטיניים:
צ'ה צ'ה צ'ה: קצב חד וסינקופי, תנועה קובנית חזקה באגן.
סמבה: תנועות קופצניות ואנרגטיות, הטיה וגלגול של האגן. (Bounce Action)
רומבה: תנועות איטיות וחושניות, דגש חזק על תנועת האגן ותנועה קובנית.
פסו-דובלה: ריקוד דרמטי דמוי מצעד, המייצג קרב שוורים והשפעות ריקוד הפלמנקו הספרדי.
ג'ייב: ריקוד מהיר ואנרגטי עם בעיטות ותנועות מהירות של כף הרגל
סלסה: ריקוד חברתי פופולרי עם מגוון סגנונות (לדוגמה, קובני, LA, ניו יורק), המאופיין בתנועות סיבוביות, משחקי ידיים מורכבים ותשומת לב רבה לקצב המוזיקה.
התרבויות השונות: שורשים והשפעות
ריקודים סלוניים: מקורם בעיקר באירופה, עם השפעות מריקודי חצר וריקודים חברתיים מהמאות ה-18 וה-19.
-ואלס ואנגלי: ארה"ב (הקהילה האנגלוסקסית בבוסטון)
-טנגו: ארגנטינה.
-פוקסטרוט: ארצות הברית.
-קוויקסטפ: אנגליה (התפתח מהפוקסטרוט).
-ואלס וינאי: אוסטריה.
ריקודים לטיניים: מקורם בעיקר באמריקה הלטינית ובאיים הקריביים, עם השפעות מתרבויות ילידיות, אפריקאיות ואירופאיות.
-צ'ה צ'ה צ'ה: קובה.
-סמבה: ברזיל.
-רומבה: קובה.
-פסו-דובלה: המוזיקה מספרד אבל הריקוד נוצר בצרפת!
-ג'ייב: ארצות הברית (קהילות אפרו-אמריקאיות, ריקוד הסווינג רוק'אנרול).
-סלסה: התפתח בקובה ובפורטו ריקו במהלך שנות ה-60 וה-70, עם השפעות רבות מהמוזיקה והריקודים הקובניים (כמו סון,דאנסון ורומבה) וכן השפעות מג'אז ומריקודים אחרים מהקריביים ומאמריקה הלטינית.
הלבוש: אלגנטיות מול חופש תנועה
ריקודים סלוניים: הלבוש הוא לרוב פורמלי ואלגנטי.
גברים: חליפת זנבות או טוקסידו, עניבת פרפר, חגורת מותן, נעלי ריקוד לק גברים.
נשים: שמלות ארוכות וזורמות, לעיתים קרובות עם קישוטים נוצצים, נעלי ריקוד עם עקב יחסית נמוך.
ריקודים לטיניים: הלבוש הוא לרוב פחות פורמלי ומאפשר חופש תנועה רב יותר.
גברים: חולצות או גופיות צמודות, מכנסיים מחויטים, נעלי ריקוד לטיניות (לרוב עם עקב קובני). בסלסה, הלבוש יכול להיות מגוון מאוד, מחולצות טי ומכנסיים נוחים ועד לחולצות מכופתרות ומכנסיים אלגנטיים יותר.
נשים: שמלות קצרות וצמודות או חצאיות וחולצות, לעיתים קרובות עם פרנזים או פאייטים, נעלי ריקוד לטיניות עם עקבים גבוהים יותר. בסלסה, נשים לובשות לעיתים קרובות שמלות קצרות או חצאיות וחולצות המאפשרות תנועה חופשית, ולעיתים גם מכנסיים.
סוגי נעלי הריקוד: תמיכה וגמישות
נעלי ריקוד סלוני: מיועדות לתמיכה, יציבות ותנועה חלקה על הרחבה.
גברים: נעלי עור לק עם עקב נמוך.
נשים: נעליים סגורות עם סוליית זמש, בגבהי עקב שונים.
נעלי ריקוד לטיני: מיועדות לגמישות, עבודת כף רגל מדויקת ויציבות בסיבובים.
גברים: נעלי עור או סינתטי עם עקב קובני. בסלסה, גברים יכולים להשתמש בנעלי ריקוד לטיניות סטנדרטיות או בנעליים נוחות אחרות עם סוליה מתאימה.
נשים: נעליים פתוחות או עם רצועות(סנדל לטיני) , סוליית זמש, עקבים גבוהים ודקים יותר. בסלסה, נשים משתמשות לרוב בנעלי ריקוד לטיניות עם עקבים גבוהים, אך יש גם רקדניות שמעדיפות עקבים נמוכים יותר או אפילו נעליים שטוחות.
המקצבים השונים: קצב ורגש
ריקודים סלוניים: המקצבים הם לרוב חלקים וזורמים יותר.
-ואלס אנגלי: שלושה רבעים (3/4). במהירות של 30 BPM (Bar per minute)
-טנגו: שני רבעים (2/4) או ארבעה רבעים (4/4) במהירות של 32 BPM
-פוקסטרוט ארבעה רבעים (4/4) במהירות של 30 BPM
-קוויקסטפ: ארבעה רבעים (4/4) במהירות של 50 BPM
-ואלס וינאי: שלושה רבעים (3/4) במהירות של 60 BPM (זה אומר 3 צעדים בשנייה !!)
ריקודים לטיניים: המקצבים הם לרוב סינקופיים וקצביים יותר.
-צ'ה צ'ה צ'ה: ארבעה רבעים (4/4) במהירות של 30-32 BPM
-סמבה: שני רבעים (2/4) במהירות של 50 BPM
-רומבה: ארבעה רבעים (4/4) במהירות של 24-26 BPM
-פסו דובלה: שני רבעים (2/4) במהירות של 60-62 BPM
-ג'ייב: ארבעה רבעים (4/4) במהירות של בין 36 (חברתי)ל 44 BPM (תחרותי)
-סלסה: ארבעה רבעים (4/4), אך הדגש הוא על מקצבים סינקופיים מורכבים, במיוחד על קצב ה"קלאווה" (Clave) שהוא הבסיס לרוב סגנונות הסלסה. במהירות של בין 30-50 BPM
לסיכום: בחירה אישית ומגוון מרתק
ההבדלים בין הריקודים הסלוניים לריקודים הלטיניים הם משמעותיים ומרתקים. כל סגנון מציע חוויה ייחודית, הן מבחינת הטכניקה והתנועה והן מבחינת התרבות וההיסטוריה שלו. הסלסה, כריקוד לטיני פופולרי ודינמי, מוסיפה עוד מימד מרתק למגוון זה. הבחירה בין הסגנונות תלויה לרוב בהעדפה אישית, בסוג המוזיקה שאוהבים ובאווירה שרוצים ליצור על רחבת הריקודים. בין אם אתם נמשכים לאלגנטיות של הוואלס, לאנרגיה של הסמבה או לקצב הסוחף של הסלסה, עולם הריקודים הסלוניים והלטיניים מציע מגוון עצום של אפשרויות לכל אחד.
אנו מקווים שמאמר זה העניק לכם תובנה מעמיקה יותר על ההבדלים בין סגנונות הריקוד המופלאים הללו. אל תהססו לנסות את כולם ולגלות מה הכי מדבר אליכם!
