ואלס וינאי

אולם הנשפים בוינה, מוסיקה חלומית מנוגנת בעוצמה ובלהט ע"י תזמורת יוקרתית מתחת לנברשת הקריסטל, הרחבה הענקית מלאה ברקדנים האוחזים בנערותיהם, נעלי הריקוד מבריקות, פראקים ושמלות ערב נוצצות מושכות את העין בתנועות גלישה חלקות...

המילה ואלס ( Waltz ) מגיעה מהמילה בגרמנית העתיקה Walzen שמשמעותה להסתובב, להתגלגל ולהחליק, דבר שלא קשה לנו לחבר עם הריקוד המאופיין בתנועות סיבוביות המחליקות ברחבה.

הואלס הוינאי היינו ריקוד הנשף הקלאסי במלוא מובן המילה והינו גם הותיק ביותר במשפחת הריקודים הסלוניים.

מוסיקת הואלס מנוגנת בתיבה של ¾ ובקצב של 60 תיבות בדקה (תיבה אחת בכל שנייה!) הפעימה הראשונה בתיבה מודגשת בחוזקה.

המבנה הבסיסי של הריקוד הינו צעד-צעד-סגירה כאשר ישנם סה"כ 6 צעדים בסיבוב אחד (2 תיבות מוסיקליות) יש הטוענים שהסיבובים המהירים במקור הנם כתוצאה מסוג רחבות הפרקט החלקות במיוחד באולמות הריקודים בוינה.

הואלס הוינאי נולד בפרברי וינה (נישמע מוכר ...?) באזור ההרים האלפים של אוסטריה.

עוד בתחילת המאה ה- 17 הואלס נוגן באולמות הנשפים של חצר המלוכה האוסטרית.

ה -Weller או "הריקודים הסיבוביים" נירקדו ע"י הכפריים באוסטריה ובוואריה אפילו לפני תקופה זו ובהרבה מנעימות הואלס המוכרות ישנן עקבות של נעימות היודל הכפריות.

באמצע המאה ה - 18 הייתה הגרסה גרמנית של ריקוד הואלס פופולרית במיוחד בצרפת, גרסה זו נרקדה אז כואריאציה של ריקוד בשם Contredanse . כאשר בני הזוג היו אוחזים זה במותן של זו. יותר מאוחר הפכה האחיזה לאחיזה סגורה סטנדרטית והואלס הפך לריקוד "עצמאי". לקראת סוף המאה ה- 18 הואלס התקבל ע"י החברה הגבוהה בפאריס וקצב "שלושת הרבעים" תפס את מקומו לעד.

אולם עד שהריקוד הפך לפופולארי לא חסרו לו מתנגדים והראשונים היו דווקא המורים לריקוד שבאותה תקופה נבהלו מהקלות היחסית בה אפשר לשלוט בתנועות להבדיל מריקודי החצר של אותה תקופה כדוגמת המינואט והקוודריל אשר דרשו תרגול אינסופי עד להשגת התוצאה המיוחלת ובעקבות זאת פרנסה בטוחה למורה...

מצד שני לא חסרו לואלס ביקורות קשות "כריקוד מושחת" בעיקר בגלל האחיזה הצמודה של בני הזוג ותנועות הסיבוב המהירות.

ובעקבות זאת גם מנהיגי הכנסייה בכל אירופה החרימו פה אחד את הריקוד "הגס וההמוני" הגורם לחטאים רבים. ובעיקר באנגליה (מדינת המוסר המחמיר) הואלס נהפך למקובל עוד הרבה אחרי שאר המדינות.

בתחילת המאה ה- 19 כאשר ניסו להחדיר את הריקוד לאנגליה, קיבל המעשה ביקורות קשות ע"י העיתונאות המקומית וההורים הוזהרו שלא לחשוף את בנותיהן לטומאה זו.

הואלס הוינאי אומנם "חטף" רבות מבני הדור הישן באנגליה אך "למזלו" המלכה ויקטוריה הייתה מעריצה מושבעת של ריקודי הנשף ורקדנית מוכשרת בעצמה בעלת חיבה מיוחדת ל... ואלס הוינאי!

כך אנו רואים שהיסטוריה חוזרת על עצמה כל פעם מחדש, כאשר הסלידה והרעש מהדבר רק תורם ליחסי הציבור ומחזק את הפופולאריות שלו (חומר למחשבה...).

הצרפתים היו הראשונים שאימצו את הואלס הוינאי. לאחר המהפכה הצרפתית, ובפאריס לבדה היו כמעט 700!! אולמות נשפים שבהם בערב הוקדשו שלושה רבעים מהזמן לואלס הוינאי ורבע מהזמן לשאר הריקודים.

המוסיקה כרגיל משחקת תפקיד חשוב בריקוד כאשר למעשה הצעדים תלויים במבנה של המקצב ומהירותו.

ב- 1830 קיבל הואלס "דחיפה רצינית" ע"י שני מלחינים אוסטריים -פריונץ לנר ויואהן שטראוס, מלחינים אלו היו מהפופולארים ביותר במאה ה- 19 והם למעשה פיתחו את הסטנדרטים המקובלים למוסיקת הואלס עד היום.

גם בתקופה זו וינה הנה בירת הואלסים, ובעיקר בין החודשים ינואר למרץ, נערכים מס' נשפים ידועים על טוהרת הואלס באולמות היפים ביותר.

יש לנו שנה להתכונן לנשף, מי המזמין...?